פסק-דין בתיק ת"ק 46199-09-12

הרקע והצדדים

1.   עניינה של התביעה שבפניי בתאונת דרכים מיום 03.01.12, בסביבות השעה 08:00, בתל אביב.

2.    התובעת 2 (להלן: "התובעת") טענה כי נסעה ברח' רוטשילד, כאשר לפניה רמזור מהבהב, המשיכה בנסיעה ישרה כאשר משמאלה הגיח הנתבע, שלא עצר בניגוד לתמרור "זכות קדימה", ופגע ברכבה באזור הגלגל האחורי-ימני. לטענת התובעת, עקב הפגיעה איבדה את השליטה על הרכב, עלתה על השדרה ורכבה נפגע בשל כך גם בחזית ובצד ימין.

        התובעת צרפה לכתב התביעה תעודת עובד ציבור מעיריית תל אביב, לפיה בשעה 08:00 בבוקר משתנה הרמזור, לכל 4 הכיוונים, לרמזור מהבהב.

3.    הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") טען כי עמד בצומת בשל אור אדום ברמזור, וכאשר התחלף האור לירוק החל בנסיעה, כאשר באותה עת התובעת הגיעה במהירות גבוהה מימינו, ללא עצירה או האטה, וחרף עצירתו תוך כדי חציית הצומת שפשף רכב התובעת את הפינה הקדמית-שמאלית ברכבו, עלה על השדרה ונפגע.

        הנתבע טען כי מאחר והחל בנסיעתו רק בעת שהרמזור התחלף לירוק, חזקה שהתובעת נכנסה לצומת באור אדום, ולפיכך האחריות לאירוע ולתוצאותיו מוטלת עליה באופן בלעדי.

4.    בדיון העידו שני הנהגים, ולא הובאו עדים לאירוע. נציג עיריית תל אביב שמסר את תעודת עובד הציבור אשר צורפה לתביעה התייצב להשיב לשאלות נציג הנתבעת. בעדותו הבהיר כי השינוי במופעי הרמזור עלול לקחת כדקה וחצי מהשעה המדויקת בה מועברת הפקודה במרכז הבקרה, וכי השינוי נעשה ללא קשר לאור הקיים ברמזור, בכל אחד מכיווני הנסיעה, באותה עת.

        נציג הנתבעת 1 (להלן: "המבטחת") הגיש דו"ח חוקר אשר לפיו שינוי מופע האור ברמזור, ממופע רגיל למופע מהבהב התרחש בשלושה מועדי בדיקתו בשעה 08:02.

דיון והכרעה

5.    לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, העדויות והראיות, אני קובעת כי החלק הארי של האחריות מוטלת על תובעת, אם כי גם לנתבע אחריות לאירוע ולתוצאותיו, וזאת מהנימוקים להלן.

נראה כי התאונה התרחשה בדיוק בשעת ה"תפר" כאשר האור ברמזור מתחלף לאור מהבהב. התובעת, בהתקרבה לרמזור, ראתה את האור המהבהב וסברה כי אין כל מניעה להמשך נסיעתה הרצופה. הנתבע, נכנס לתחילת הצומת לאחר שהאור התחלף לירוק, ולא ידע שמספר שניות לאחר מכן הרמזור החל להבהב. בנסיבות אלה, אינני מבססת את מסקנתי על מופע האור ברמזור, שכן ככל הנראה שני הצדדים צודקים בטיעוניהם לעניין זה.

עם זאת, אני סבורה כי ישנה בעייתיות בהתנהלותם של שני הנהגים במקרה הנדון.

6.    הנתבע נכנס לצומת כאשר התובעת מגיעה מימינו. לדברי הנתבע בעדותו, "הספיק" לעצור אך התובעת שפשפה ברכבה את פגוש רכבו - עובדה המעידה על כך שהתובעת לא היתה רחוקה מהנתבע בעת שעצר את רכבו כאשר היה כבר בתוך הצומת.

בנסיבות אלה, אני מסיקה שהנתבע לא ווידא כי הדרך החוצה פנויה, וזאת ככל הנראה מאחר וסבר כי משנכנס לצומת באור ירוק, אין כל ספק שהתנועה בדרך החוצה תעצור למופע אור אדום בכיוון נסיעתה.

עם זאת, הנתבע טרח והבהיר לבית המשפט כי הצומת מוכרת לו היטב, כי גדל בסביבה, הוא עובד בקרבת מקום והוא, לדבריו, "מכיר את הרמזורים". למרות דברים אלה טען כי אינו יודע את השעה המדויקת שבה מתחיל הרמזור להבהב בצומת זו, אם כי הוא יודע שבשעות מסוימות כך הדבר. בנסיבות אלה היה על הנתבע לנסוע במשנה זהירות עם כניסתו לצומת, לבחון את הדרך והתנועה המגיעה מימין בטרם נכנס לדרך החוצה.

לא ברור מדוע נפגע רכבו של הנתבע בפינה השמאלית של הפגוש הקדמי, שעה שהתובעת הגיעה מימינו. הדבר נבע ככל הנראה מכניסתו של הנתבע לתוך הצומת כשאינו בזווית ישרה והפינה הקדמית-שמאלית בולטת יותר לתוך נתיב נסיעתה של התובעת. כך בכך  מצאתי כי הנתבע יצר סיכון מיותר.

7.     התובעת, אשר נכנסה לצומת שבה האור ברמזור מהבהב, היתה צריכה לנסוע באיטיות ובזהירות מוגברת, כאשר לידיעתה באותה עת הרמזור מהבהב לכל הנכנסים לצומת.

הנתבעת נסעה לתוך הצומת בנסיעה רצופה, כאשר לגישתה מאחר ויש לה זכות קדימה, אין כל מניעה לעשות כן.

הלכה פסוקה היא, כי זכות קדימה אינה זכות מוחלטת אלא זכות יחסית, ואין להשתמש בזכות זו "בעיניים עצומות", אלא על הנהג - גם כאשר יש לו זכות קדימה, להיות ער לנעשה בכביש (ר' ע"א 553/73, אליהו נ. חנחן ואח' (1975), פ"ד כט(2) 341, 342). כאמור בהלכת חנחן הנ"ל (בעמ' 343):